<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן ג'</h1>
<h2>דף מ.</h2>
שאלת מעשה היה ונמצאו שתי מררות בכבד אחת הנה ואחת הנה וסמפון אחד שופך מרה לשתיהן וכשאדם זוקף האחת חוזרת לחה למקום שהסמפון מחלק מרה ושופך לשתיהן ועל הדרך הזה היו שתי המררות שופכות זו לזו, אבל כשהן שוכבות כדרך שהן עומדות בחיי הבהמה אין שופכות זו לזו. ויש שהיו מכשירין את הבהמה דכיון דשפכי אהדדי כשאדם זוקפן כחד חשבינן להו. ואני אומר לא קרינן שפכי אהדדי אלא כדשפכי אהדדי מעצמן כשהן עומדות בכבד בחיי הבהמה דשתי מררות דשפכי אהדדי לא הוזכרו בגמרא אלא שמקצת המפרשים מקישין אותן לתרי סניא דיבי ולשני בני מעין, והנך ודאי כשחוזרין ומתערבין ושופכין למקום אחד הן. זהו תורף דבריך. תשובה תחלת כל דבר יראה לי להלכה אבל לא למעשה דכל כענין זה אם לא היו שופכות זו לזו כשרה וכמו שאני מסדר לפניך הענין. איני צריך להקדים לך שנטולת המרה או חסרת המרה שהיא טרפה, כי מן השאלה שאתה שואל יודע שאתה מסכים לכך וכן האמת תפוש בידנו וכך הסכימו כמעט כל המחברים, ואף על פי שיש מי שאין להם מרה כתורים ובני יונה. ומעתה כשיש לה שתי מררות אנו צריכין לחקור אם היא טרפה אם לאו, מפני שאמרו כל יתר כנטול דמי ורש"י ז"ל פירש כל יתר כנטול אחר עמו דמי כלומר כחסר, והילכך כל שיש לה מרה אחת יתרה אנו רואין כאלו נטלה המרה שלה ונטולת המרה הרי הקדמנו שהיא טרפה. אבל אין דברי רבינו ז"ל נכונים במקום הזה, חדא שאין הסברא מקבלתו דמאי זה טעם נאמר כל שהיא יתרה רואין אותה כאלו חסרה די לך אם נאמר שהיא כחסרה מאותו היתר שבו. ועוד שלא אמרו כל יתר כחסר דמי אלא כל יתר כנטול דמי כלומר כנטול הוא דמי. ועל כן פרשו רבותינו ז"ל שאינו כחסר אלא כנטול הוא עם המקום שהוא דבוק בו, ולפיכך אמרו שאם נמצאו שני כבדים אם דבוקין הם זה בזה במקום חיותה טרפה, שהרי רואין אותה כאלו נטל עם מקום מחברתו ואנן בעינן כזית במקום תליותה, וכן הדין בשני טחולין אם דבוקין בסומכיהו טרפה אבל במקום קלישותיהו כשרה וכן כל כיוצא בזה. וגם זה אינו ישר בעיני דמפני מה רואין כאילו ניטל עם מקומו והלא לא אמרו אלא כנטול דמי. ועל כן אני אומר שאינו אלא כנטול כלומר כאילו ניטל ביד משם אותו היתר, והרי אתה יכול ליטול כל היתר ממקום סומכיה ועדין ישאר כל עובי הטחול האחד, וכן בכל מקום שאין נטילתו עושה טרפות, אבל במקום שנטילתו עושה טרפות טרפה, כבעלת (שלש) [חמש] רגלים דכשאתה נוטל האחד נמצא בוקא דאטמא ניטל מדוכתיה וטרפה. וכן הדין בשתי מררות המתאימות ואינן שופכות זו לזו שאם אתה נוטל האחת נמצאת השנייה נקובה וניקבה המרה טרפה [מ"ב ע"א], אבל אם אינן דבוקות ממש זו לזו אלא זו לעצמה וזו לעצמה כשרה שהרי כשאתה נוטל האחת ממקום תליותה הרי עדין נשאר הכבד ואף המרה השנייה עם מקום הכבד ולמה נאסר אותה. ומכל מקום לא למעשה אני אומר מפני שלא מצאתי לי רב ולא חבר שהסכים עמי בהיתר זה ומפני שאני מדמה לא אעשה מעשה. ומעתה אחזור לענין השאלה ואומר אני כי נראין דבריך ויפה דקדקת, ומכל מקום אפשר כדברי המתירין דכל שסמפון אחד שופך במקום אחד לפיהן של שתי המררות הרי הן כאחת, שאין אלו אלא כמרה אחת גדולה והסמפון שופך באמצעה ומאמצעה מתרחב והולך ושוליה זה נוטה לכאן וזה נוטה לכאן מפני שהן רחבין יתר ממקום אמצעה, וכשאתה מגביה שתי השולים כל המרה נראת כאחת אלא שהיא קצרה באמצעה, מה שאין כן בשני בני מעים כי נראים הם לעולם כשנים כברזא היוצאה מצדי החבית. אך טוב להזהר בכל כיוצא בזה לחוש למה שאמרת ולפי שטת הראשונים ז"ל שכתבתי.
